מס הכנסה
מיסים כללי
מיסוי מקרקעין
מס ערך מוסף
משפט כללי
פסקי דין

הפרשי הון


העברת מזומן לישראל, קבלת מתנות, הלוואות וירושות

כהסברים להפרשי הון ומיסוי הפרשי הון

מאת: עוזי שוחט, עו"ד (רו"ח)

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר בו נדחתה טענה של העברת מזומן לישראל כנימוק להפרשי הון. במאמר שלהלן אדון בראיות הנדרשות לשם הוכחת הפרשי הון בעת העלאת טענות להעברת כספים מחו"ל לישראל, קבלת מתנות, הלוואות וירושות.

דרך ההתמודדות היעילה ביותר של רשויות המס עם בעיית ההון השחור הינה באמצעות בדיקת הצהרות ההון של הנישומים. הצהרת ההון הינה למעשה מאזן של הרכוש וההתחייבויות של הנישום היחיד ליום מסוים. מקובל לדרוש מנישומים הצהרות הון כל ארבע שנים.

במידה שההפרשים של שתי הצהרות הון אינם מוסברים באמצעות ההכנסות עליהם דיווח הנישום בשנים שבין שתי ההצהרות, נדרש הנישום להסביר את המקור להפרש. מטבע הדברים מרבית פסקי הדין בנושא עוסקים בטיב ההסברים והראיות אשר ניתנים על ידי הנישומים, ודרכם של נישומים ושל החיים היא שההסברים שונים ומשונים.

ההסבר הנפוץ ביותר הוא "קיבלתי הלוואה" "או "קיבלתי מתנה". נישומים מקוריים יותר טוענים "העברתי שטיחים" או "העברתי יהלומים" או "זכיתי בקזינו" וכך הלאה.

לאחרונה הגיע לבית המשפט המחוזי נישום אמיץ אשר טען, כי הוא העביר לישראל את הכספים שלו במזומן, ללא כל מסמכים שיאשרו את טענת העברת הכספים, וזאת בהעדר העברות בנקאיות. לטענתו, העברות בנקאיות היו כרוכות בעלויות גבוהות, ועל כן הוא העדיף להעביר את הכספים במזומן, ומדובר בסכום של כ- 600,000 ₪. לדבריו, ההעברות נעשו במהלך נסיעותיו המרובות, שכן הוא עסק בארגון קבוצות מהמרים למלונות בחו"ל המפעילים בתי קזינו.

בית המשפט פסק, כי נטל ההוכחה להוכחת הערעור מוטל על הנישום. בית המשפט קיבל את טענת הנישום, על סמך הראיות שהגיש, כי השתכר סכומים נכבדים בעת שהייתו בארה"ב, אך הוא דחה את הסברו של הנישום, כי כספים אלו הועברו לישראל במזומן והם אלו שמסבירים את הגידול בהונו, וכך נפסק:

"בחקירתו העיד המערער כי סכומי הכסף הועברו על ידו במזומן ואין בידו כל אישור כי אלו הומרו לשקלים או הופקדו בבנק (עמ' 19 לפרטיכל שורות 7-9). לדבריו, את הכספים הביא עימו המערער במהלך מספר טיסות, כשהוא מצהיר ביציאתו מארה"ב על הוצאת הסכומים הגדולים לשלטונות ארה"ב. המערער לא הציג כל מסמך בקשר לדיווחים אילו. לטענתו "השתמשתי בכסף כמזומן להוצאות שהייתי צריך להוציא, לחיות, לאכול, לשתות לקנות מכונית" (שם, בשורות 18-19). עוד טוען המערער כי לא עשה כל שימוש בחשבונות בארה"ב ולא הפקיד חלק מהסכום שקיבל בארה"ב. את הכסף שהעביר ארצה המיר שלא באמצעות הבנקים, ובמילותיו "בלילינבלום חיכו הרבה אנשים" (שם, בשורות 20-25). משכך המערער לא יכול היה להציג מסמכים המאשרים המרות אצל חלפני מטבע מורשים.
בטענות אלו, כשאינן מגובות בכל ראיה נוספת, זולת עדותו היחידה של בעל הדין - המערער, אין כדי לשאת בנטל השכנוע הרובץ עליו. אף שמקבל אני את טענתו כי השתכר כראוי בעת ששהה בנכר, הרי שבהעדר כל ראיה איני יכול לקבל את הטענה כי סכומים אלו אכן הגיעו בסופו של יום ארצה. טענתו כאילו סכומים נכבדים "נטמנו" במלואם מתחת לרצפות ביתו ושימשו, בעזרתם של חלפני כספים, ככסף מזומן, נטענה מבלי להביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך ולסייע לעדותו מה גם שמתקשה אני להבין הכיצד ניתן להבטיח סכומים כה ניכרים במזומן באופן זה."

באשר לטיב הראיות הנדרשות על מנת להוכיח הפרשי הון פסק בית המשפט, כי רק הסברים של ממש המתועדים בראיות בכתב יכולים לשכנע כי הפרש ההון איננו מקורו בעסק, תוך הסתמכות על פסק דין אחר של כב' השופטת ברכה אופיר-תום, שבו סוכמה ההלכה בעמ"ה 36/95 דן קמפל נ' פקיד שומה רחובות, שבו נפסק:

"והסבר מניח את הדעת, מהו? בענין זה קבעה הפסיקה חד משמעית, כי רק הסבר של ממש, המגובה בתיעוד בכתב, די בו כדי לשכנע שאין הפרש ההון שנתגלה בעסק, מהווה תולדה של רווח עיסקי. הפסיקה חזרה והתיחסה לאותם מקרים - שרבים הם מאוד - בהם מבקש הנישום להסביר את הגידול בהונו בהלוואות או מענקים שקיבל מקרובים וידידים אשר נחלצו, לדבריו, להושיעו ממצוקתו הכספית. טענה כזו, כך קבעו בתי המשפט, "היא תמיד טענה חשודה", ובחינתה צריכה זהירות מירבית (ראה, בעמ"ה 19/96, 18 יונה נ' פ"ש ירושלים). בין היתר נקבע כי טענת הלואה או מענק מקרובים, תקום או תיפול על בסיס התיעוד והמיסמוך שהוגשו לגביה על ידי הנישום. בין אלה, מסמכי הבנק ממנו נמשכו הסכומים הנטענים; מיסמכי העברת הכספים לחשבונו, או, כל מסמך אובייקטיבי אחר שיש בו כדי לבסס טענה מסוג זה, מעבר לדבריו של בעל הענין עצמו. [...] המערער ניצב בפני בידים ריקות, כשאין עימו ולו "בדל ראיה", כביטויה של ב"כ המשיב המלומדת, לצורך אישוש טיעונו בנקודה זו".

לסיכום:

בעת נטילת הלוואה מידידים וקרובים, או בעת קבלת מתנות מבני משפחה ומאחרים, יש לדאוג למסמכים המאשרים קבלת ההלוואה ו/או המתנה. בנוסף, רצוי תמיד לקבל את ההלוואות ו/או המתנות בשיקים או בהעברות בנקאיות, ולא במזומן.

כך גם לגבי ירושות וכספים בחו"ל, יש לדאוג לקבל את הכסף תמיד באמצעות שיקים או באמצעות העברות בנקאיות, ויש להשתדל מאוד שההעברות תעשנה מהנותן למקבל, ולא דרך חשבונות אחרים או מתווכים למיניהם.

כך לדוגמא, אם היה הנישום בערעור שהוצג לעיל היה מפקיד את הכספים, שהוכח שהם שלו, בחשבון בנק בחו"ל, ומעביר את הכספים לישראל בהעברה בנקאית, די היה בכך כדי לשמש ראייה להפרשי ההון אשר נטענו על ידי פקיד השומה, וקרוב לוודאי שהוא היה זוכה בערעור.
פסק הדין שלעיל ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי כב' השופט אלטוביה מגן ביום 04.12.08 בעמ"ה 1083/01 מגנזי שלום נ' פקיד שומה תל אביב 4.

בהערת אגב ובשולי הדברים יצוין, כי לכותב המאמר ידוע על מקרה אחר שבו הכיר פקיד השומה בהעברות מזומן לישראל כהסבר להפרשי הון, למרות שלא היה להן תיעוד בכתב.

חזרה לדף מאמרים בנושא מס הכנסה