מס הכנסה
מיסים כללי
מיסוי מקרקעין
מס ערך מוסף
משפט כללי
פסקי דין

יצחקי דוד

בית משפט השלום תל אביב-יפו א 051175/05

בפני: כב' השופטת אביגיל כהן תאריך: 29/03/2007

בעניין: יצחקי דוד
ע"י עו"ד עוזי שוחט התובע

נ ג ד

גולן אברהם
ע"י עו"ד ניר נחום הנתבע

פסק דין


1. התובע הגיש תביעת לשון הרע על סך 120,000 ₪ נגד הנתבע.
התובע (להלן: "יצחקי") והנתבע (להלן: "גולן") היו שותפים במשך שנים רבות ב"צח" בית ספר ללימודי נהיגה (1992) בע"מ (להלן: "בית ספר צח") ונתגלע ביניהם סכסוך אשר מתברר בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ת.א. 2209/02.

2. ביום 5/7/05 התקיים דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת, (להלן: "הדיון בוועדה").
בהזמנה לדיון שנשלחה בין היתר ליצחקי, הוגדר הנושא: "דיון מהיר בהתאם לסעיף 97 א' לתקנון הכנסת בנושא: הארכת חוזה לבכיר שעבר על החוק (מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה) – עפ"י הצעתה של ח"כ גילה פינקלשטיין". (ההזמנה צורפה כנספח א' 1 לכתב התביעה).
הדיון התבקש לאור כתבה שפורסמה בעיתון "מעריב" ביום 24/6/05 לגבי מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה, שוקי שדה. (ראה נספח ב' לכתב התביעה).

3. הדיון בוועדה תומלל (הפרוטוקול צורף כנספח ד' לכתב התביעה) וכפי שניתן לראות, נדון עניינו של מר שדה, ובין היתר דיבר בוועדה עו"ד עוזי שוחט שהוא גם גיסו של יצחקי, וזומן בעצמו לאותה ישיבה של הוועדה (ראה נספח א' 2 לכתב התביעה).

מר גולן דיבר אף הוא וכעולה מעמוד 17 לתמליל הישיבה, הוא הציג את עצמו כיו"ר ארגון מורי הנהיגה הארצי מזה שנים רבות, ואמר: "...אני יושב ראש ארגון מורי הנהיגה הארצי מזה שנים רבות. לא הייתי מדבר, אלמלא עורך הדין המכובד, שנמצא כאן כאילו לגמרי במקרה, היה מדבר עם פנים של כבשה תמימה".

היו"ר יורי שטרן אמר באותה ישיבה:
"אדוני, תגיד מה שאתה רוצה להגיד, ואל תדבר על אחרים".

התשובה של אבי גולן:
"עורך הדין וגיסו נמצאים כאן, כי יש להם סכסוך אישי אתי. הם לא צריכים לשבת כאן. האיש הזה שיושב כאן הוא מורה לסמיטריילר. הוא השאיר תלמיד לנהוג לבד ויצא להעביר שיעור. זה נמצא כרגע בחקירת המשטרה. הם מהלכים אימים על משרד התחבורה, כי הם יודעים שהוא צריך להיפרד מרשיון ההוראה שלו, שכן הוא פושע ורוצח שמשאיר תלמיד לנהוג בסמיטריילר לבד. לכל הקבוצה הזאת יש סכסוך אישי נגדי, ולכן הם פוגעים בשוקי שדה".

יו"ר הוועדה יורי שטרן אמר למר גולן, כי הוא לא עומד פה במרכז הדיון, ומר גולן ענה, כי הוא יכול להביא כתבות אחרות על משרד התחבורה ועל מה שעשו שוקי שדה, בן ציון סלמן והסמנכ"ל: "לוקחים איש יקר ושופכים את דמו".

4. תביעת הלשון הרע הוגשה בגין אותן אמירות של מר גולן נגד יצחקי, אשר כינה בין היתר את יצחקי בשם "פושע ורוצח".

5. התובע טען, כי הוצאת הלשון הרע נעשתה בפורום של אנשים העוסקים בתחבורה ושהוא מצוי איתם בקשרי עבודה והפגיעה בשמו הטוב היא כפולה ומכופלת.
למרות שיצחקי ביקש ממר גולן להתנצל במכתב שנשלח לגולן עוד באותו יום, מר גולן לא עשה זאת ולפיכך הוגשה התביעה.

6. התובע העריך את נזקיו בסכום של 120,000 ₪.

7. תמצית טענות הנתבע:
א) הנתבע טען, כי הוא זכאי להגנות על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965, ובין היתר טענת "אמת בפרסום" על פי סעיף 14 לחוק והגנות תום הלב לפי סעיף 15 לחוק.

ב) הנתבע הכחיש את הנזקים הנטענים.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:
האם הפרסום הוא בגדר לשון הרע:
(1) סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע:
1.1. "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

(2) לעניין הפרשנות המסורה לבית המשפט בכל הנוגע לפירוש ביטוי או אמירה אם עולים הם כדי לשון הרע כמשמעה בסעיף 1 לחוק דנן, ראה ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מ"ג (2) עמ' 334, בעמ' 337 – 338.
וכן ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, פ"ד לא (2) עמ' 281, בעמ' 293, שם נאמר כדלקמן:
"המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט התובע בעיני הבריות... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו..."

ובעמ' 300 לפסק דין זה נאמר:
"עת באים לבחון מה משמעותם של דברים בעיני הקורא הסביר והרגיל, אין בדרך כלל חשיבות לכך מה היתה כוונתו של המפרסם, היינו בכפיפות לאמור בסעיף 16 (ב) (3) לחוק, הרי שאלה זו בלתי רלוונטית לחלוטין. כן אין להביא ראיות בקשר לשאלה מה המשמעות שאותה ייחס קורא רגיל או סוג קוראים זה או אחר לפרסום ואין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הובנו דברי הפרסום, אלא שבית המשפט הוא שישקול את הדבר..."

(3) בע"א 740/86 חזר כב' השופט מלץ על הלכה זו וקבע:
"ואולם המבחן הקובע לעניין לשון הרע איננו מה היתה כוונת הנתבע אלא המבחן הוא אובייקטיבי, כיצד היו הדברים מתפרשים על ידי האדם הסביר..."

(4) בע"א 466/86 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד ל"ט (4), עמ' 734, קבע כב' השופט ד. לוין כי:
"המבחן שבאמצעותו יקבע הדין אם אכן דברים מסויימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם אלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי, המבחן הוא אובייקטיבי במהותו,
לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום..."

להמשך פסק הדין לחץ כאן