מס הכנסה
מיסים כללי
מיסוי מקרקעין
מס ערך מוסף
משפט כללי
פסקי דין

אליהו רום


בבית-המשפט המחוזי בתל אביב
מס' תיק: עמ"ה 1046/00
בפני כב' השופטת: ב. אופיר-תום
המערער:רום אליהו
המשיב:פקיד-שומה תל-אביב-יפו 3
ניתן ביום: 28.10.2002

המערער: רום אליהו
ע"י ב"כ עו"ד שוחט

נגד

המשיב: פקיד שומה תל-אביב-יפו 3
ע"י ב"כ עו"ד דה שליט מפרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

פסק דין

רקע

א. שלא כמקובל בערעורי מס שעניינם בשומה המבוססת על הפרשי הון, ניסה ב"כ המערער לבסס עמדתו בערעורו זה, בין היתר, על טענת התישנות הצווים נשוא המחלוקת.
המדובר הוא בצווים שהוציא המשיב למערער על פי מיטב שפיטתו, לשנים
1989-1993, לאחר שערך השוואה בין שתי הצהרות ההון שהוגשו לו על ידו; הראשונה, ליום 31.12.89 (להלן - הצהרת ההון הראשונה); והשניה, ליום 31.12.93 (להלן - הצהרת ההון השניה). בהשוואת הון זו נמצא גידול בהונו של המערער, שנצמח אצלו בתקופה שבין שתי הצהרות ההון הנ"ל, ואשר הגיע לסך 315,322 ש"ח. גידול הון זה, כולו, העמיס המשיב על שנת המס 1993, בהיות שתי שנות המס הקודמות, שומות סגורות.
לטענת המערער, המדובר הוא בגידול הון שלא נבע מהכנסותיו העסקיות כלל, אלא משתי מתנות כסף שקיבל מדודו, איש עסקים אמיד, המתגורר בסאן פאולו, ברזיל; האחת, על סך $10,000 שקיבל ביום 9.10.91;והאחרת, על סך $103,000 שקיבל ביום 3.12.92. מתנות כסף אלה הגיעו אליו לגירסתו, על ידי העברות בנקאיות מחשבון הבנק של הדוד בבנק Republic National בניו-יורק, לחשבונו כאן, בבנק דיסקונט.
משכך, טען ב"כ המערער, יש לקבוע כי אין המדובר בהכנסה חבת מס שהפיק המערער מעסקו, אלא בכסף שנפל לו מידי אותו גורם חוץ עסקי, הפטור ממס. יתרה מזו, משהמדובר הוא בכספים שנכנסו לו בשנים ישנות וסגורות, ששומותיהן כבר התישנו, אין לטפל בהן עוד, לשיטתו, טיפול שומתי.

ב. לטענת המשיב, דין הטענות הנ"ל להידחות בשתי ידיים.
לענין טענת המתנה, הסבירה באת כחו המלומדת של המשיב, אין לקבלה בשל העדר תשתית ראייתית מוצקה דיה לצורך ביסוסה. יתרה מזו, לשיטתה, גם אילו הוכח על ידי המערער שסכומי כסף בגובה הסכומים שקיבל לטענתו כמתנה, אכן נכנסו לחשבונו בבנק באותם מועדים שציין, עדיין לא היה בכך כדי להוכיח קיומו של קשר בין כספים אלה, לבין הגידול האמור בהונו, בשנים הנדונות.
ומה הערובה, כך ב"כ המשיב, שהכסף הזה שנכנס לחשבונו, אכן יצא מחשבונו של הדוד?
לשון אחר, אליבא דב"כ המשיב, אין לבטל האפשרות שמקור הגידול בהונו של המערער, לא היה בנדבת ליבו של הדוד דווקא, אלא בכספו של המערער עצמו, שיצא מאצלו וחזר אליו במעגל עלום שרק הוא ידע נתיביו. הא ראיה, שאותה חברה בה החזיק המערער ב-40% ממניותיה - היא חברת ג'אמטקס בע"מ שעניינה נדון בפני לפני חודשים מספר - חויבה במס על שומה שיצאה לה בגין דיווח לקוי. משמע לדעתה, כי יש רגלים לסברה כי כספים של החברה שהלכו למקום שאין לדעת מה הוא, הגיעו מדרכו של עולם, הישר אל כיסי בעליה, בהם המערער.

ג. אשר לטענת התיישנות השומות, לטענה זו אין כל נפקות אליבא דב"כ המשיב, כל עוד ענין לנו בשומות שבוססו על הפרשי הון. שומה כזו, אכן משקיפה לאחור, אף אל שנים סגורות, ואולם עניינה בכל התקופה נשוא השוואת ההון, הכוללת גם שנים פתוחות אשר להן מיוחס בפועל גידול ההון שנתגלה. מכל מקום, השוואת ההון איננה מתייחסת לנקודת זמן ספציפית במהלך תקופת ההשוואה, אלא לתקופה כולה.
בנסיבות אלה, כך עו"ד דה-שליט, אין לדבר על שומות שהטיפול בהן נחסם עקב התישנות.

דיון

ד. אתייחס תחילה אל עצם הטענה לפיה המדובר הוא במתנות כסף שקיבל המערערמדודובשנים 91', 92', ורק לאחר מכן אבחן את טענת ההתיישנות לגופה. שהרי, כפישקבעתי כבר בהחלטתי בדיון המיקדמי, מיום 31.1.01, ההכרעה בטענתההתיישנות תלויה במצב הראיות שהגיש המערער להוכחת טענת המתנה, ועיתויה.
אין ספק, שהצדק עם ב"כ המשיב בהציבה שאלות של אמון כנגד ראיותיו שלהמערער בענין המתנה. ההיגיון הפשוט אומר כי אין די בהצבעה על יציאת כספיםמחשבון כלשהו בחו"ל, וכניסתם לחשבונו של הנישום בארץ, על מנת לסתום כלהפרצות ולהסיר כל החשדות בדבר היות הכסף בסופו של גלגול, כספו שלו. היגיוןזה,המציב סימני שאלה בדבר עשיותיו של בעל העסק בכספים הנופלים לו לדבריו מחוץלעסקו, הוא אותו היגיון עסקי המהווה ככלל, בסיס ומדד לכל הליך הבוחן עשיותיושל נישום בנושא המס.
על רקע זה, כך נראה, מצאו בתי המשפט לשוב ולקבוע בערעורי מס המושתתים עלהפרשי הון, כי הסבר המבוסס על טענת מתנה או הלוואה מקרובים, לעולם חשודהוא, וכי מי שמחליט להעלותו בפני המשיב או בפני בית המשפט, מתחייב בהבאתהוכחות של ממש לביסוסו (ר', עמ"ה 18/85-19 יונה יונה נ' פ"ש י-ם, מיסים ג/6 עמ' ה-142;וכן ר' עמ"ה 640/69 וויס נ' פ"ש גוש דן, פד"א ד' עמ' 13-14).
מה עוד, כאשר טענה זו הפכה בימינו, למעין מנטרה בפי כל מערער שני, הנדרשלהתמודד עם גידול שנמצא בהשוואת הון שנערכה לו על ידי פקיד השומה.

ה. תנאי ראשוני שהעמידו בתי המשפט לביסוס טענת המתנה, נעוץ בחובתו של המערער להוכיח קיומה של שרשרת ההעברות של הכסף נשוא גידול ההון, מנותן המתנה אל המקבל.
אין די לצורך כך בעדויות הבאות מפי הנישום עצמו, או מפי קרוביו וחבריו. שהרי אלה, חשודים הם בהטיית האמת בשל קירבתם אליו (ר', על התייחסות בית המשפט לעדויות קרובים, בפרשת יונה יונה הנ"ל, ור' גם פסקי הדין שצוטטו בסיכומי התביעה בנקודה זו, בהם, ע"פ 611/80 מיהראן מטוסיאן ואח' נ' מ"י ע"פ 611/80, פ"ד לה(4) עמ' 85).
המערער הצעיד בבית המשפט שורה של עדים, כולם בני משפחתו, שזומנו על ידו להעיד על עוניו ועל נזקקותו לאותן מתנות כסף מידי הדוד, לצורך רכישת דירה לו ולמשפחתו, ומצד שני, על עושרו של הדוד ועל נדיבותו כי רבה.

בצדק טענה עו"ד דה-שליט כנגד עדויות אלה, כי אין בכוחן להעמיד, הן עצמן, אותה תשתית ראייתית לה נדרש המערער לצורך אישוש טענת המתנה. שהרי, נגיעתם האישית הברורה של כל העדים, אליו, גרעה בהכרח מכוחן. כך, עדות אימו בעמ' 17 לפרוט'; כך, עדות רעייתו בעמ' 13 לפרוט';וכך, עדויות שני אחיו בעמ' 11 ו-12 לפרוט'.
הנגזר מן האמור, הוא, שעל עדויות אלה לבדן, לא יכול היה המערער להיבנות בכל מקרה. מה עוד, כאשר השאלה העולה מהן, היא, על איזה בסיס דיברו העדים על מצבו הכלכלי הנואש כאשר מסתבר כי החזיק בחלק ניכר ממניותיה של חברה שהיתה פעילה בתחום הטקסטיל, ואשר לצורך עסקיה נסע בעולם?
לא הייתי קובעת איפוא על סמך עדויות הקרובים, כשהן לעצמן, כי קם מכוחן הבסיס להסברת מקור גידול ההון אצל המערער, בגורם חוץ עסקי שאינו טעון מס.
הוכחת טענת המתנה בנסיבות כאמור, דין היה שתתבסס על ראיות אובייקטיביות, בהן בעיקר מסמכים בנקאיים או אחרים, המצביעים על ההעברה בפועל של הכסף הנטען להיות מתנה, אל המקבל.

ו. הוכחה זו אינה קלה כלל, ולא מעט ערעורי מס הוכרעו לטובת המשיב על רקע העדרה. עם זאת, אין היא בלתי אפשרית.
בפועל, כך נראה, מסתפק גם המשיב עצמו, לא פעם, בהצגת מסמכים פורמליים בפניו, המצביעים על פניהם על המקור החוץ עסקי לגידול ההון. במיוחד כך, כאשר אלה באים ברצוף לעדויות רלוונטיות, אם מטעם נותן המתנה, אם מטעם כל גורם מהימן הקשור בהעברת הכסף. אומר בסוגיה זו, השופט טל, בדונו בענין יונה יונה הנ"ל:

"מה הם הסבריו של המערער לגידול ההון הלכאורי הזה? קודם כל הכנסותיו המוצהרות ושומותיו הסופיות... בנוסף לכך אני מקבל שהמערער לווה מאמו $9,000. טענת הלוואה מקרובים היא תמיד טענה חשודה, אבל כאשר, כמו במקרה דנן, היא מוכחת מעבר לספק, אין כל סיבה לדחות אותה. מלבד עדות המערער ועדות אמו על ההלוואה, הוצגו ראיות אובייקטיביות מהימנות: אישור בנק דיסקונט על משיכת הסכום האמור מחשבון האם (מע/9), פנקס מט"ח של האם, זהבה יונה (מע/14) המעיד על משיכת סכום זה בין אוקטובר לדצמבר 81; אישור על העברת הסכום לחשבונו של המערער (מע/15) שתאריכו 9 באוקטובר 81 וכן דפי חשבון הבנק של המערער (מע/16) שגם בהם מופיע הסכום המתאים בזמן המתאים...
יש איפוא להוסיף את סכום ההלוואה כמקור תקבול המצטרף להסבר על גידול ההון..." (עמ' ה-23).

הדברים יפים לעניננו, וזאת, על רקע העובדה שבשונה מתיקי השוואת הון רבים, היו הפעם בידי המערער, לצד אותן עדויות של קרוביו, גם מסמכים פורמליים מע/2 מע/3 שהצביעו על פניהם, על העברות כספיות שבוצעו מחשבון דודו צ'ארלס כוכב, בבנק Republic National בניו יורק, אל חשבונו בבנק דיסקונט, בארץ.


להמשך פסק הדין לחץ כאן