מס הכנסה
מיסים כללי
מיסוי מקרקעין
מס ערך מוסף
משפט כללי
פסקי דין

נגלר יורם


בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מס' תיק:עמ"ה 1117/99
בפני:כב' השופטת ב. אופיר-תום
המבקש:נגלר יורם
המשיב:פ"ש היחידה הארצית לשומה
ניתן ביום: 13.07.2000


המבקש: נגלר יורם
ע"י ב"כ עו"ד שוחט

נגד

המשיב: פ"ש היחידה הארצית לשומה
ע"י ב"כ עו"ד סימון

החלטה


ביום 29.5.00 הוציא המשיב, פקיד השומה של היחידה הארצית לשומה, הודעה אל המבקש, על ביצוע פעולה בכח. בהודעה זו, הבהיר המשיב למבקש, כי אם לא ישלם חובו למס הכנסה בסך 3,253,885 ש"ח מיידית, יאלץ לבקש הרשאה לשימוש בכח נגדו ולפריצה לחצריו.
הודעה זו הגיעה אל המבקש, לפי החותמת על המעטפה בה נשלחה, ביום 26.6.2000.
מועד זה נפל ביום חמישי בשעות אחר הצהריים, ומשום כך מיהר המבקש ופנה באמצעות בא כוחו עו"ד עוזי שוחט, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בבקשה דחופה, במעמד צד אחד, לקבלת צו מניעה ארעי כנגד המשיב ולביטול כל הליכי הגביה עד למתן פסק הדין.
בקשה זו נתקבלה על ידי בית המשפט עוד באותו יום, וצו המניעה הזמני ניתן למבקש עד לדיון בה, בפני שני הצדדים, דיון שנקבע להיום.
בבקשתו הנ"ל לבית המשפט, הבהיר ב"כ המבקש כי המדובר הוא בהליך גביה שבו החל המשיב לנקוט נגדו בגין חוב מס שעדיין שרוי במחלוקת, ואשר עומד לדיון במסגרת ערעור שהוגש על ידו לבית משפט זה, לפני חודשים מספר, על צווים שהוציא נגדו המשיב בגין אותו חוב.
לטענתו, די בעצם הגשת הערעור על הצווים כדי להקפיא את חובת תשלום המס עד להכרעה בערעור, וזאת בהתאם לסעיף 184 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן - הפקודה).

עוד בטרם נדונה בקשה זו בפני בנוכחות שני הצדדים, נתקבלה בלשכתי הודעה מטעם ב"כ המשיב, בה הבהירה כי הדיון שנקבע להיום, מיותר הוא כולו, שכן, מיד עם היוודע למשיב דבר בקשתו זו של המבקש, הופסקו בו במקום הליכי האכיפה שמלכתחילה נפתחו עקב תקלה במערכת המשרדית של פקיד השומה.
לטענת ב"כ המשיב, אילו פעל המבקש כדין, יכול היה לפנות, במקום לבית המשפט, אל המשיב או אל נציגו של המשיב ישירות, וכל הסיפור של הגביה היה נסגר מיידית ללא דיון בבית המשפט. לפי טענתה זו של ב"כ המשיב, פעל המבקש כפי שפעל בפנייתו זו לבית המשפט, "בהליכי סרק" מטעמים השמורים עמו, וכחלק מיצירת "אווירה של מצוקה ובהילות, שלא לשמם".
ב"כ המשיב ביקשה איפוא לבטל הדיון שנקבע היום בבקשה.
דא עקא, שמיד לאחר הודעתה זו של ב"כ המשיב, נתקבלה בלשכתי תגובתו של ב"כ המבקש, בה הודיע כי אינו מוכן לוותר על הדיון הקבוע להיום, בהיותו סבור שהתנהגות המשיב בענין זה, חרגה מכל נוהל תקין אשר לו מצווה הרשות, וכי המעט שיש לחייב בו את המשיב בנסיבות הענין, הוא הטלת הוצאות עליו בגין טילטולו הקשה והמיותר של המבקש.
אודה, כי כאשר שבתי ועיינתי בכתבי הטענות של הצדדים הכרוכים בבקשה זו, בטרם הדיון בה, היתה התרשמותי מן האירוע כולו קשה למדי.
כסבורה הייתי שגם אם אירעה תקלה בלתי נמנעת במשרדו של פקיד השומה, המעט שהיה עליו לעשות, היה הגשת התנצלות מיידית למבקש על הצער, על טירדת הנפש ועל החרדות שבוודאי נגרמו לו בעקבות הודעה כה חד-משמעית בדבר שימוש אפשרי בכח לצורך עיקול נכסיו. סברתי, כי בנסיבות הענין, כאשר נאלץ המבקש להגיע לבית המשפט על מנת לקבל סיועו לצורך הפסקת ההליך המאיים עליו הודיעו המשיב, בניגוד לכל נוהל תקין, זכאי הוא לפיצוי בסכומי כסף נכבדים מאד, כדי עשרות אלפי שקלים מצד המשיב על ידי הוצאות שתוטלנה עליו.
עמדתי זו, יש לומר, נתרככה מעט, לאחר ששמעתי היום הסבריה וטיעוניה של ב"כ המשיב, שהניחו דעתי בענין זה במידה מסויימת, ואסביר.
בראש כל שוכנעתי, כי אכן תקלה טכנית קשה היא שגרמה לכל ההתרחשות המצערת אשר הכניסה את המבקש לסיחרור של בהילות וחרדה אשר נתחייבו מעצם קבלת הודעתו המאיימת של המשיב בנושא העיקול.
שוכנעתי עוד, כי למן הרגע שהגיע הענין לטיפולה של ב"כ המשיב, עשתה היא כל שניתן היה לעשות, ומעבר לכך, על מנת להפסיק מיידית את המחדל הקשה, ועל מנת למנוע כל אפשרות חזרה על תקלה מסוג זה בתיקים אחרים המטופלים במשרדיו של המשיב.
עוד שוכנעתי, שאילו פנה ב"כ המבקש אל המשיב מיידית וישירות עם קבלת הודעת העיקול, ומציג לו הסברו בענין הגשת הערעור על ידו, היה הענין נפתר באותו שלב ראשוני, בלא צורך כלל בפנייה לבית המשפט, כפי שהסבירה לי ב"כ המשיב.
בנסיבות אלה, צומצם בעיני מחדלו של המשיב בענין זה, אף כי לא סולק לחלוטין.
המאמצים הבלתי נלאים שהשקיעה ב"כ המשיב בניסיונותיה לשכנעני כי אין המקרה הזה ראוי להטלת הוצאות על המשיב, לא הצליח אלא להובילני למסקנה שמן הדין הוא להפחית ההוצאות אותן חשבתי להטיל על המשיב מלכתחילה, כדי המינימום הנדרש בנסיבות הענין
אני סבורה כי עצם העובדה שהתנהגות הרשות בענין נשוא דיון זה, גרמה לאזרח מן השורה לטלטלה כה קשה במשך ימים מספר, בהכניסה אותו כאמור לסידרה של חרדות, של מצוקה, ושל מאבקים מיותרים שנדרש לכאורה לנהל עם גוף שלטוני שאיים עליו ועל רכושו שלא כדין, יש בה כדי להצדיק פיצויו המינימלי על אותו סבל נפשי שאין לו מחיר בכסף.
מה עוד, כאשר איש מטעם אותו גוף שלטוני, לא ראה לנכון עד לשלב זה לפחות, לפנות אל המבקש שנפגע, ולהתנצל בפניו על הסבל המיותר שנגרם לו.
אכן, שמעתי מפי ב"כ המשיב על כל הצעדים הראויים שנקטה בהם על מנת שענין זה יסגר בסופו של דבר בדרך הנכונה, ואולם, כפי שכבר הבהרתי לעיל, יש בעובדה זו כדי להפחית את סכום ההוצאות להן זכאי המבקש בעיני, ולא על מנת לבטלן כליל.
בנסיבות הענין, אני רואה להטיל על המשיב אותו סכום הוצאות בו נקט ב"כ המבקש בבקשתו הנ"ל, בסך 7,500 ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל משבוע מהיום.

ניתנה היום, י' בתמוז תש"ס, (13 ביולי 2000), בהעדר הצדדים.