מס הכנסה
מיסים כללי
מיסוי מקרקעין
מס ערך מוסף
משפט כללי
פסקי דין

ב.י.ס.ט


בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מס' תיק: בש"א 21475/05
בפני: כב' השופטת ד. קרת מאיר
המבקשת: ב.י.ס.ט. ביזנס אינפורמיישן סיסטמס טכנולוג'י בע"מ
המשיב: מנהל מע"מ נתניה
ניתן ביום: 28.01.2007

המבקשת: ב.י.ס.ט. ביזנס אינפורמיישן סיסטמס טכנולוג'י בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עוזי שוחט, משרד שוחט, לוקר ושות' 
  
נגד

המשיב: מנהל מע"מ נתניה
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

1. הבקשה המקורית: הבקשה המקורית אשר הוגשה על ידי המבקשת במסגרת בש"א 16054/05, היתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המשיב בדבר שינוי סיווג של המבקשת.בבקשה זו נאמר כי בית משפט מתבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת המנהל לשנות את סיווגה של המבקשת מעוסק למוסד כספי. זאת, עד 30 יום לאחר שתקבל מהמנהל את נימוקי החלטתו ואת המסמכים התומכים בהחלטתו.
המבקשת טענה כי לא צורפה כל ראיה להחלטה בדבר שינוי הסיווג, כי המשיב תפס את כל מסמכי המבקשת וכי אין הוא מתיר לה לצלם אותם. לאור זאת, אין המבקשת יכולה להגיש ערעור כפי שמתירות לה הוראות סעיף 64 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק").

2. תגובת המשיב לבקשה המקורית:
המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה.
לדברי המשיב, החלטת המנהל בדבר שינוי סיווג של חייב במס לפי החוק, אינה כרוכה בצירוף הראיות עליהן היא מתבססת. המשיב הפנה להוראות סעיף 64(א) לחוק, בדבר חובת ההודעה על שינוי הסיווג וזכות הערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 30 יום. המשיב צרף את החלטת המנהל כנספח ב' לתשובה. המשיב טען כי מתשובה זו עולה שהמנהל לא הסתפק במתן הודעה, אלא נימק אותה באופן ברור. אין כל שחר לטענת המבקשת, כאילו לא ברור על מה התבסס המנהל בהחלטתו וכי בשל כך נבצר מהמבקשת להגיש ערעור מנומק.

קריאת החלטת המנהל מבהירה כי היא נסמכת על ממצאי חקירה שהתנהלה נגד המבקשת וכתב אישום אשר הוגש בעקבותיה. עיקרי כתב האישום צויינו בהחלטה. המשיב אף צרף את כתב האישום אשר הוגש לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, וטען כי אין ספק שתוכנו של כתב האישום נמצא בידי המבקשת מזה מספר חודשים. מרגע שהוגש כתב האישום, רשאית המבקשת לקבל עותק של כל ראיה המבססת אותו.כל מה שעל המבקשת לעשות הוא לתאם מועד לשם קבלת המסמכים. לאחר שהוגשה תגובת המשיב, הגישה המבקשת בקשה להקפאת הדיון בבקשה אשר הוגשה בבש"א 16054/05. בבקשה זו טענה המבקשת כי מהחלטת המנהל ומתגובת המשיב עולה כי המשיב כרך את החלטתו בדבר שינוי הסיווג בעצם קיומו ותוצאותיו של ההליך הפלילי.
לאור זאת, שומרת המבקשת על זכותה להמנע מהפללה עצמית ומפגיעה בזכויותיה האחרות. לכן, לא נותר מנוס אלא להגיש בקשה לעיכוב כל ההליכים האזרחיים עד לתום הבירור בהליך הפלילי המקביל. לאור זאת, הגישה המבקשת בקשה במסגרת בש"א 21475/05, אשר תפורט להלן.

3. בקשת המבקשת לעיכוב הליכים ולקבלת נימוקים להחלטה בדבר שינוי סיווג:
בבקשה זו התבקש בית המשפט לעכב את כל ההליכים האזרחיים, ולדחות את המועד להגשת ערעור על החלטת המשיב לשנות את סיווגה של המבקשת מעוסק למוסד כספי, עד לתחילת פרשת ההגנה בהליכים הפליליים שנפתחו כנגד המבקשת בת"פ 40082/05, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
עוד התבקש בית המשפט לקבוע כי אם ברצון המשיב לנתק את ההליך האזרחי מההליך הפלילי, אין די במתן הנמקה כללית להחלטה בדבר שינוי הסיווג, תוך ביסוסה על כתב האישום. כמו כן, התבקש ביהמ"ש לחייב את המשיב לנמק את החלטתו כראוי, ולמקד את המבקשת למסמכים ספציפיים עליהם התבססה החלטתו, תוך פירוט המסקנות אותן הוא מסיק מהמסמכים השונים. המבקשת ציינה כי כנגד המבקשת הוגש כתב אישום, אשר עוסק בחלקו גם בסיווגה של המבקשת.
כתב האישום הוגש במרץ 2005, לאחר 3 שנים של חקירה. במשרדי החקירות של המשיב הצטבר חומר רב, כאשר חלק מהמסמכים הוא ברוסית.למבקשת הוקצבו 30 יום בלבד להגיש כתב ערעור מנומק.
ביום שבו נפתחה החקירה בינואר 2004 נתפסו, לדברי המבקשת, כל מסמכי הנהלת החשבונות שלה ולמרות בקשתה ובקשת באי כוחה, לא הושבו לה מסמכים אלה ולא ניתנה לה אפשרות לצלמם. לא ניתן להגיש כתב ערעור כאשר המסמכים הרלוונטיים אינם בידי המבקשת.

במסגרת החלטתו בדבר שינוי הסיווג, קבע המשיב כי המבקשת ביצעה פעולות פיננסיות, אך אין הוא מפרט מהן הפעולות הפיננסיות שנעשו, מה היקפן, על איזה מסמכים הוא מסתמך ומה המסקנות שהוא מסיק מהמסמכים. המשיב מנמק בלשון כללית כי הוא מסתמך על כתב האישום ועל ממצאי החקירה, ושולח את המבקשת לעיין בכ-30,000 מסמכים.
על המשיב היה למקד את המבקשת במסמכים שעליהם הוא מתבסס, ולמסקנות שהוא מסיק ממסמכים אלה. דרך התנהלות המשיב יוצרת מכשלה של ממש, על רקע העובדה שעל החלטת המשיב לשנות את סיווגה של המבקשת אין הליך של השגה. זאת, בניגוד להליך של שומה, אשר מתקיים לגביו הליך של השגה לפני הגשת ערעור לביהמ"ש.
מכאן, עולה כי לא היה גילוי של הליך נאות מצד המשיב, ולא התקיים כל שיח בין הצדדים. אין למבקשת כל צל מושג מה טוען המשיב, ולא ניתנה לה גם הזדמנות לטעון כנגד ההחלטה לשנות את סיווגה.המבקשת מוצאת את עצמה נדרשת להגיש כתב ערעור ללא מסמכים, כאשר אפילו מסמכי הנהלת החשבונות אינם ברשותה. כל זאת כאשר עומד מולה כתב אישום חמור.

המבקשת טענה כי המשיב מנסה להפוך את היוצרות, שכן לא גביית מס מעניינת אותו אלא הרשעת המבקשת ומנהלה. במקום להוכיח את הטענות כנגד המבקשת בהליך הפלילי, מנסה המשיב להטיל על המבקשת את הנטל להפריך את כתב האישום. לאחר מכן יעשה המשיב, קרוב לוודאי, שימוש בהליך האזרחי כדי לנסות ולהרשיע את המבקשת בהליך הפלילי.
המבקשת פרטה את הרקע העובדתי לבקשה, ואת הטיעון המשפטי בדבר פגיעה בזכויות יסוד של נאשם בהליך פלילי. לבקשה צורף תצהיר של מר קושניר. מר קושניר ציין בתצהירו כי מנהלה של המבקשת ובעל המניות העיקרי שלה, הוא מר קומיסרוק. מר קומיסרוק עזב את הארץ בפברואר 2005, ואינו יכול לחזור לארץ מחמת צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו באוקראינה. לבקשה זו הוגשה תגובת המשיב, ואף ניתנה תגובת המבקשת לתשובת המשיב.

4. בקשה מקדמית במסגרת הבקשה לעיכוב הליכים:
במסגרת הבקשה לעיל, בדבר עיכוב ההליכים, הגישה המבקשת בקשה נוספת שהיא נשוא ההחלטה שבפני וזאת בבש"א 16530/06.
בבקשה זו התבקש בימ"ש לקבוע כי החלטת המשיב לשנות את סיווגה של המבקשת בטלה מעיקרה, וכי על המשיב למנות עובד נטול משוא פנים ודעה קדומה לדון בענייניה של המבקשת, ולחייב את המשיב לאפשר למבקשת לצלם את כל חומר החקירה.
המבקשת טענה כי חומר החקירה אשר נאסף על ידי מחלקת החקירות של המשיב לא הועמד לרשות המבקשת. המבקשת טענה כי ביום 27.6.05 התקבל אצל המבקשת מכתבו של מר אלון שטרום, ממונה בכיר לצוות בקח"ש במע"מ נתניה, ממנו ניתן היה להבין כי ביום 26.6.05 החליט עו"ד פורת, סמנכ"ל בכיר לאכיפת הגבייה מאגף המכס, לשנות את סיווגה של המבקשת מעוסק מורשה למוסד כספי מכוח סעיף 58 לחוק.
מר שטרום ביקש מהמבקשת לסור למשרדי מע"מ ביום 5.7.05 "על מנת לבצע שינוי סיווג מעוסק מורשה למוסד כספי". ביום 30.6.05 ביקש ב"כ המבקשת ממר שטרום לשלוח אליו את החלטת עו"ד פורת בדבר שינוי הסיווג, ואף ביקש לדחות את המועד שבו זומנה המבקשת למשרדי מע"מ.

המשיב דחה את הישיבה ליום 17.7.05 ובנוסף שלח לב"כ המבקשת בפקס, ביום 4.7.05, את החלטת עו"ד פורת מיום 26.6.05 לשנות את סיווגה של המבקשת. החלטה זו לשנות את סיווגה של המבקשת, ניתנה מבלי שנערך כל הליך של התנגדות, השגה או שימוע כנגד ההחלטה, ומבלי שניתנה למבקשת הזדמנות לטעון את טענותיה כנגד ההחלטה. לכן, עו"ד פורת גם לא שמע את טענות המבקשת כנגד שינוי הסיווג.

ב"כ המבקשת טען כי יש להפריד בין הליך ההשגה כנגד השומה אשר הוצאה למבקשת לאור ההחלטה בדבר שינוי הסיווג - לבין הליך ההתנגדות כנגד עצם ההחלטה על שינוי הסיווג. הליך ההשגה לעניין השומה אינו הפורום הנכון להעלאת טענות המבקשת כנגד ההחלטה על שינוי הסיווג.המבקשת טענה כי החלטת עו"ד פורת מיום 26.6.05 לשנות את סיווגה של המבקשת בטלה מעיקרה, לאור הפרת הוראות סעיף 62 לחוק ועקב הפרת כללי הצדק הטבעי.
המבקשת טענה כי אם מבקש מנהל מע"מ לשנות את סיווגה מעוסק מורשה למוסד כספי, עליו להודיע על כך למבקשת ועליו לפעול לפי הוראות סעיף 62 לחוק, המחייב את מנהל מע"מ ליתן למבקשת הזדמנות להביא בפניו את טענותיה לפני קבלת ההחלטה. מאחר ועו"ד פורת גיבש את דעתו כי יש לשנות את סיווג המבקשת, מבלי שנתן לה את הזכות להשמיע את טענותיה, יש לשלול ממנו את הסמכות ליתן החלטה חדשה בדבר שינוי הסיווג.

להמשך ההחלטה לחץ כאן